עברית

האסון הכלכלי, החברתי והפוליטי שהפיק הפרויקט הציוני

חלק ראשון

הבה נבחן את התנאים הסוציאליים בישראל. ראשית, כמה סטטיסטיקות.

למרות השיפור הקל במצב הכלכלי בשנה האחרונה עם ירידת פיגועי הטרור, האבטלה עומדת על כמעט כתשעה אחוזים.

מהדוח האחרון שפרסם המוסד לביטוח לאומי באוגוסט 2005 עולים הבאים:

  • למעלה מ-1.5 מיליון ישראלים, רבע מאוכלוסיה של כ-6 מיליון, חיים מתחת לקו העוני, עלייה של 119,000 לעומת השנה הקודמת
  • כ-23 אחוז מהקשישים חיים מתחת לקו העוני
  • שיעור העוני בקרב ילדים גדל ב-50 אחוז מאז 1988
  • כ-714,00, או אחד מכל חמישה ילדים סובלים מרעב בכל יום

סקר משנת 2004 הראה שארבעים אחוז מהילדים חיים בעוני, תחת זוהמה ובנוסף שיעור העבריינות הינו גבוהה. הסקר גם הראה שעוד 30 אחוז עומדים בפני גורלדומה. יצחק קדמן, מנכ'ל המועצה הלאומית לשלום הילד, אמר את הבאים: 'החברה הישראלית משלה את עצמה אם היא חושבת שהיא יכולה לוותר על 40 אחוז מילדיה שהם אזרחי עתידה... אין סיכוי שהחברה הישראלית תוכל להתקיים בעוד 20 שנה ולעמוד על רגליה הדקות של 30 אחוז מילדיה. רשלנות פלילית זו של חלק ניכר מילדי ישראל שחיים בעוני, בחולי והזנחה הולכת לעלות למדינה ביוקר מכל הבחינות'.

  • שיעור הילדים בחברה הישראלית ירד מ-39 אחוז בשנת 1970 ל-33 אחוז בשנת 2002.
  • מספר הילדים הממוצע למשפחה ירד באופן עקבי מ-2.7 בשנת 1980 ל-2.3 בשנת 2002, בעוד מספר המשפחות עם ילד יחיד הוכפל.
  • כ-50,000 הפלות מתבצעות בשנה, בעיקר מסיבות כלכליות.

כל זה קורה במדינה שבה אוכלוסייתה היא המפתח לקיומה העתידי כמדינה יהודית.

יותר מ-140,000 ילדים החיים בישראל אינם בעלי אזרחות ישראלית מלאה:

  • כ-71 אחוז מתגוררים במזרח ירושלים
  • כ-29 אחוז הם ילדים של עובדים זרים חוקיים בישראל, ילדים של מהגרים בעלי מעמד לא ברור וילדים מנישואי תערובת של ערבים ישראלים ופלסטינים.
  • בסקר שנערך לאחרונה, 80% מהישראלים החשיבו את עצמם כ'עניים'.

ראש המוסד לביטוח לאומי, יוחנן שטמן, הזהיר כי: 'ללא הטבות הרווחה, החברה הישראלית הייתה קורסת והיינו מגיעים לנקודה של מלחמת אזרחים'. פוליטיקאים מהאופוזיציה תקפו את ממשלת שרון ואמרו: 'העוני ואי השוויון הופכים לאיום האסטרטגי החמור ביותר של המדינה, לא האיום הבא מצד שכנותיה'. אלי ישי, יו'ר מפלגת ש'ס, אחת המפלגות הדתיות החרדיות, אמר: 'מדיניות הממשלה מערערת את הלכידות של החברה שלנו', והצביע על הקיצוצים של שר האוצר בנימין נתניהו בהוצאות הרווחה והקלות המס שהיטיבו עם העשירים.

הוואקום שנוצר על ידי הנסיגה של הממשלה ממתן רווחה מתמלא בבתי תמחוי וארגונים ללא מטרות רווח המספקים מזון לעניים ולגופים החרדים. ילדים כבני 10 נעצרו בחשד לגניבת מזון בשל זה שניסו להפיג את רעבם. היו דיווחים בעיתונים על אמהות חד הוריות בבאר שבע, שקצבאותיהן קוצצו ב-40%, אשר פנו למנהלי סופרמרקטים כדי לספר להן על מצוקתן ועל כוונתן למלא את העגלות שלהן ולברוח מבלי לשלם. המנהלים עמדו מנגד ונתנו להם לעשות את זה. 'יש כל כך הרבה, אנחנו לא עוצרים אותם', אמר אחד מהם.

בעוד שליותר מ-40% מאלה המוגדרים עניים יש מקומות עבודה, הממשלה נחושה בדעתה להוריד את השכר עוד יותר כדי להפוך את ישראל ל'תחרותית באופן בינלאומי'.

התנאים הללו הם שעומדים מאחורי השביתות והאיומים המתמידים של פעולות המחאה. במקרים רבים, העובדים לא שואפים באופן ישיר לשפר את שכרם ותנאיהם אלא פשוט לקבל שכר. אין זה סוד שעובדי העירייה ועובדי ציבור אחרים, כולל מורים, אינם מקבלים תשלום במשך חודשים.

התנאים הכלכליים והחברתיים הללו תורמים גם הם להסברת האטרקטיביות של ההתנחלויות עבור הישראלים הנמצאים תחת משבר כלכלי קשה. הממשל המרכזי נותן פי שניים לנפש לממשלה המקומית בשטחים הכבושים מאשר בישראל. ההשקעה בדיור היא פי 5.3 מזו של ישראל.

על פי אקדמאי ישראלי אחד, רק 50,000 מתנחלים – מתוך סך אוכלוסיית המתנחלים שעומד על כ-450,000 מתיישבים בגדה המערבית ובמזרח ירושלים – הם תומכי התפשטות. רובם עברו בשל 'שיקולים הקשורים לאיכות חיים, הקלות מס ומשכנתאות זולות יותר... רבים רוצים לעזוב אבל... אף אחד לא יקנה את בתיהם'. על פי סקר של תנועת שלום עכשיו, הרוב יעזוב אם יוצע לו פיצוי לנסיגה.

החברה היהודית בישראל אינה רק מפולגתומחולקתביןעשיריםלעניים. היא רצופת מחלוקות המבוססות על מוצאאתניודת. יהודים מהמזרח התיכון וצפון אפריקה הם בעלי השכר הנמוך ביותר, בעוד שיהודים ממוצא אירופי מקבלים שכר טוב יותר, עם הכנסה ממוצעת של פי 1.5 מזו של המזרח התיכון וצפון אפריקה.

ישראל מחולקת גם על פי קווים דתיים; בין יהודים דתיים וחילוניים, כאשר הרשויות הדתיות מבקשות שליטה חברתית הולכת וגוברת על נישואין, גירושין ונסיעות בשבת, מה שהופך את כל זה לכמעט בלתי אפשרי עבור יהודים חילוניים לחיות בירושלים.

אם המצב קשה לישראלי הממוצע, המצב גרוע בהרבה עבור הערבים הישראלים:

  • השכר הממוצע הוא פחות ממחצית מהשכר של יהודי אירופה
  • 42 אחוז מהמשפחות הערביות חיות מתחת לקו העוני
  • כל ילד ערבי שני (לעומת כל ילד רביעי באוכלוסייה הכללית) חי בעוני
  • האבטלה גבוהה מהממוצע. בעוד שהאבטלה היהודית עלתה ב-53% בין השנים 1996 ל-2001, בקרב ערביי ישראל האבטלה עלתה בכ-126% באותה תקופה
  • ב-2003 דיווחה ועדת אור על 'עשרות שנים של אפליה נגד המיעוט הערבי בישראל'. הוועדה מצאה דפוס מתמשך של דעות קדומות, הזנחה ואפליה מצד הממשלה כלפי מיליון או יותר ערבים ישראלים - מדובר בפלסטינים שלא נאלצו לעזוב את מולדתם בעת הקמת המדינה היהודית ב-1948. העיריות הערביות מקבלות בקושי משאבים כספיים ועל כן הן משוללות מפיתוח תעשייתי וכל זה בחסות הממשלה
  • תשתיות החינוך עניות בהרבה יותר מאלו של היהודים
    יישובים ותיקים רבים אינם מוכרים על ידי המדינה, ולכן הם מנועים מלקבל שירותים, כולל חשמל ומים, ובתיהם מאוימים בהריסה
  • ישנה סבירות גבוהה יותר שערבים ישראלים יהיו נתונים להתעללות מילולית ופיזית מצד המשטרה ושירותי הביטחון, וכן לחקירה ולמשפט.

בעוד שלמדינת ישראל יש ממוצע הכנסה גבוה יחסית לנפש, שמציב אותה ב-25 המדינות המובילות, נתון זה מטעה. ההכנסה הממוצעת מסתירה את אי השוויון העצום ההולך וגדל בתוך ישראל.

  • למרות המיתון, בשנת 2003, 10 האחוזים העשירים בישראל הפכו לעשירים יותר
  • בשנת 1994, מנהלים בכירים הרוויחו בממוצע פי 30 משכר המינימום. בשנת 2002 הם הרוויחו פי 36 יותר
  • סך ההכנסות שלהם עלה ב-5.6 אחוזים באותה תקופה, בעוד שסך ההכנסות של 80 האחוזים התחתונים ירד בין 0.4 אחוז ל-0.8 אחוז
  • ההכנסה השנתית הממוצעת של 10% העליונים במשקי הבית עמדה על כ-42,000 ש'ח, לעומת 3,100 ש'ח ל-10% העניים ביותר. כלומר, למשקי הבית העשירים ביותר יש פי 14 יותר הכנסה מאשר לעניים ביותר
  • מדדג'יני, נתון סטטיסטי הנמצא בשימוש נרחב למדידת אי-שוויון בהכנסה, מראה שב-.38, לישראל יש את אחד משיעורי האי-שוויון הגבוהים בעולם, שנייה רק לארה'ב במדינות המפותחות.

כמו במקומות אחרים, הקיצוצים והרפורמות של הממשלה מכוונים להעשרת רבדים אלו. הסירוס של תנועת העובדים חיסל את כל האילוצים שהעיקו עליהם. בעוד שבשנות ה-50 של המאה ה-20 הציעה הציונות רמה של שוויון חברתי שווה לזו של שוודיה, ובשנות ה-60 עד ה-80, רמת חיים שהייתה הייתה שווה לזו של המדינות המתקדמות, הפרספקטיבה הזו התנפצה לרסיסים. התנאים הכלכליים והחברתיים הללו הם אלה שהובילו לחוסר היציבות הפוליטית של ישראל ולשינוי הבריתות הפוליטיות.

התנאים הפוליטיים בישראל

בעבר ישראל נחשבה לדמוקרטיה הליברלית היחידה באזור, עם זאת, החיים הפוליטיים בישראל נמצאים כעת במצב מתקדם של ריקבון. ישראל ניצבת בפני איום ממשי של סכסוך אזרחי – ולא רק בין יהודים לערבים. עלייתם של הכוחות האולטרה-דתיים והלאומניים לאחר מלחמת ששת הימים בשנת 1967, שמומנה ברובה על ידי ארה'ב, מילאה תפקיד מרכזי בהסטת הפוליטיקה הישראלית בצורה חדה ימינה, למרות מספרם הקטן של הכוחות. הפטרון הפוליטי העיקרי שלהם היה עד לא מזמן אריאל שרון.

המערכת הפוליטית בישראל מורכבת ממספר רב של מפלגות, עם בריתות המשתנות ללא הרף ומפלגות חדשות. בשום שלב לא הצליחה מפלגת הרוב לשלוט בכוחות עצמה. הקואליציות הן סדר היום, ולכן למפלגות הקטנות הימניות יש כוח עצום.

בעוד שמפלגת העבודה שלטה במשך 30 השנים הראשונות, פירוק הסדר שלאחר המלחמה והרחבת שטחי ישראל לאחר מלחמת ששת הימים חייבו סוג אחר של ממשלה. הבחירות בשנת 1977 הביאו לשלטון ממשלת ליכוד ימנית ומאז היא המפלגה הדומיננטית בממשלה, במשך 23 מתוך 29 שנים.

יש לקחת בחשבון את אופיים של ראשי הממשלה בליכוד. מנחם בגין, כמנהיג ארגון האצ'ל הטרוריסטי, פוצץ את המטה הבריטי שבסיסו במלון המלך דוד בשנת 1946 ואירגן את הטבח של כ-256 פלסטינים בדיר יאסין. יצחק שמיר, מנהיג כנופיית שטרן הטרוריסטית, היה אחראי לשורה של פיגועי טרור, כולל ההתנקשות בלורד מוין, המושל הצבאי הבריטי בשנת 1944. אריאל שרון הוא פושע מלחמה שמעולם לא הוגש נגדו כתב אישום. ראש ממשלת העבודה אהוד ברק הוביל פשיטות רצחניות על הנהגת אש'ף בתוניס בשנות ה-80, שהגיעו לשיא בהתנקשות אבו ג'יהאד. בראש אף מדינה אחרת בעולם לא עמדה סדרה כזו של בריונים ידועים לשמצה.

המנהיגים הפוליטיים והעסקיים של ישראל נגועים בשחיתות. תל אביב היא מזה כמה עשורים אחת מהמובילות בעולם בכל הקשור להלבנת הון ויהלומים גנובים. שתיים מהשערוריות הפיננסיות הגדולות ביותר בתולדות ישראל התרחשו בשנת 2005, וכללו בתוכן הלבנת הון וריגול תעשייתי. שרון וקודמיו, אהוד ברק, בנימין נתניהו ויצחק רבין, נחקרו כולם בגין שוחד ושחיתות אך מעולם לא הוגשו נגדם כתבי אישום.

בשלב מסוים, כששרון היה ראש ממשלה, נראה היה שיש סיכוי שהוא יעמוד בפני אפשרות של כתב אישום בגין שוחד כאשר היה שר החוץ, בפרשה שהשפיעה גם על יורשו, אהוד אולמרט, עד שהיועץ המשפטי לממשלה הנכנס סירב להגיש כתב אישום. בפרשה אחרת, בנו של שרון, כמנהל הקמפיין שלו, ממתין כעת לגזר הדין בגין תרומות בלתי חוקיות לקמפיין הבחירות שלו בבחירות 1999 להנהגת הליכוד.

נקודת המבט של מפלגת העבודה כמפלגת השלום התנפצה לרסיסים לאחר מהפך קצר ובלתי בר קיימא על ידי שלום עכשיו. זה מה שהוביל אותם להעביר את השלטון לשרון ולליכוד, ואז להצטרף ולחזק את קואליציית הליכוד שלו ולעזור לה לממש את האסטרטגיה הצבאית שלה לסיפוח חלקים גדולים מהגדה המערבית. היא פשוט המשיכה בלית ברירה עם המדיניות הפלסטינית של שרון - רצח עם וטיהור אתני - מדיניות שדחקה את ההבטחה לפתרון שתי המדינות הגלומה בהסכמי אוסלו משנת 1993. זהו ההיגיון הבלתי נמנע של התכנית הלאומנית שהם אימצו, אם כי עם יומרות סוציאליסטיות, בראשית המאה הקודמת.

מתחים כלכליים וחברתיים אלה הובילו להיערכות פוליטית מחדש. בנובמבר האחרון, התבוסה המפתיעה של עמיר פרץ, דובר השמאל, על שמעון פרס בן ה-82 בתחרות על ראשות מפלגת העבודה, עוררה צורך לבדוק כיוון מחדש של הפוליטיקה הישראלית. הוא הוציא את חברי הקבינט של העבודה מהקואליציה של שרון, שכבר הזדעזעו מהנסיגה מעזה, שהובילה לבחירות כלליות מוקדמות, המתוכננות כעת ל-28 במרץ.

בעוד שפרץ זכה בהנהגה על בסיס סיום הסכסוך עם הפלסטינים באמצעות הסדר מוסכם ודאגה לאינטרסים של משפחות ישראליות רגילות שנפגעו קשות מממשלת שרון, הוא החל עד מהרה לסגת מהרטוריקה השמאלנית שלו.

בכל הקשור לפלסטינים, הוא עומד כעת על כך שירושלים נותרה בירתה הבלתי מחולקת של ישראל ושזכות השיבה של הפליטים הפלסטינים לבתיהם הקודמים בישראל תישלל מהם. תנאים אלה מונעים כל אפשרות להגיע להסדר עם הפלסטינים.

ביחסלמדיניותהחברתיתוהכלכלית, פרץמציערקשינוייםקליםבכל הנוגע למדיניות השוק החופשי של הממשלה והעלאת שכר המינימום. הוא הצהיר: 'אני לא מתכוון לפגוע בשוק החופשי ובתחרות'. הוא המשיך ואמר: 'אבל אני מתכוון שהשוק החופשי בישראל יהיה שוק שמשרת אנשים ושהתחרות תהיה הוגנת'. במילים אחרות, הוא אינו מציב אתגר לאינטרסים הבסיסיים של המעמד השליט הקפיטליסטי.

ואכן, הדובר הפיננסי של מפלגת העבודה, כלכלן הבנק העולמי לשעבר, מיהר להרגיע את המוסדות הפיננסיים הבינלאומיים בפורום הכלכלי העולמי בדאבוס ואמר שישראל תנקוט מדיניות פרו שוק ולא תעלה מיסים או תגדיל את החוב הממשלתי. 'נהיה תחרותיים יותר', אמר.

כאשר קואליציית הליכוד של שרון הפכה לבלתי מעשית בגלל התנגדות המתנחלים-דתיים לעזה, שרון פרש ממפלגת הליכוד אותה סייע להקים בשנת 1977 והקים את מפלגת קדימה, עם 14 מחבריו לליכוד וכמה חברי כנסת מובילים במפלגת העבודה, ביניהם שמעון פרס וחיים רמון. מפלגת קדימה, עד ליום בו קיבל אריאל שרון את השבץ המוחי, היתה צפויה לזכות במספר המנדטים הרב ביותר בכנסת הבאה, אם כי לא מספיק כדי לשלוט ללא קואליציה.

ככל שמפלגת קדימה מצטיירת כמבנה 'מרכזי', הדבר משקף רק את האופי הימני הקיצוני של הפוליטיקה הישראלית. משימתה משולשת.

  • ראשית, למנוע את הופעתה של כל התנגדות פנימית לסיפוח חלק ניכר מהגדה המערבית ומזרח ירושלים, שעבורה שרון קיבל אישור אמריקאי מאחורי ״מסך העשן״ של הנסיגה מעזה.
  • שנית, להשיג הסכמה סביב האג'נדה הכלכלית והחברתית הימנית של שרון שנכפתה תחת ממשלת הליכוד.
  • שלישית, לרסן את השפעת תנועת המתנחלים והמפלגות החרדיות שהגיעו לשלוט בליכוד.

מבחינת הפרשנים העסקיים והבינלאומיים, כוחות ימין קיצונים אלה מהווים מכשול לגיבוש הגבולות הבטוחים של מדינת ישראל אשר התרחבה לאורך השנים באופן משמעותי. בנוסף, יש לציין את הפגיעה במה שנותר ממדינת רווחה וגם יש לציין את ההצדקה הניתנת בכל הנוגע להוצאות הצבאיות, שחלק גדול מהן עסק בהגנה על המתנחלים.

בעוד שמפלגת קדימה זכתה לתמיכה חשובה מהממסד הפוליטי הישראלי וגם לגיבוי ממשל בוש, תמיכתה העממית נשענת על יכולתו של מחנה השלום כביכול לקדם אשליות במוכנותה של קדימה לסיום הסכסוך הצבאי. למטרה זו, התקשורת הליברלית והממסד הפוליטי של ישראל פסעו באצילות אל תוך ה״פירצה״, כולל האדריכלים של אוסלו, פרס ויוסי ביילין. כל זה קורה למרות שנקודת המבט של שרון ל'שלום' – ושל כל ממשיכי דרכו בקדימה – מבוססת על כליאת הפלסטינים בתוך גטו שמור ועני. לכן, רחוק מלהיות פתרון, המדיניות הפלסטינית של קדימה היא מתכון להמשך הסכסוך עם הפלסטינים, בעוד האג'נדה הכלכלית הניאו-ליברלית שלה מבטיחה סכסוכים אזרחיים בבית.

יחד, משמעות הדבר היא שלעובדים הישראלים אין מפלגה שמייצגת את האינטרסים שלהם.

באופן בסיסי, ישראל, על כל יתרונותיה התרבותיים, כוח עבודה משכיל וסיוע מאסיבי, היא אסון כלכלי ופוליטי, הנשלט על ידי אי-שוויון חברתי עצום. ממשלת ישראל אינה מייצגת את האינטרסים של רוב העם היהודי שחי בישראל, שלא לדבר על העם היהודי בעולםכולו. ישראל היא הנציגה הפוליטית של חלק מהאליטה הפיננסית של ישראל, קליקה מושחתת ומרשעת של גנגסטרים בינלאומיים הפועלים בשם אדוניהם בוושינגטון.

העתיד מבשר על התגברות הסכסוכים הן בתוך ישראל והן עם הפלסטינים. יתר על כן, תפקידה של ישראל כקבלנית משנה של האימפריאליזם האמריקאי פירושו הוצאות צבאיות גדולות יותר ויותר והתקפות על שכנותיה, דבר המאיים על אי יציבות פוליטית וצבאית גוברת הן במרדף אחר האינטרסים שלה והן אחר האינטרסים של ארה'ב. בעוד שעובדים ישראלים עד כה נהנו מרמת חיים גבוהה יותר משכניהם הערבים, המצב לא אמור להימשך זמן רב מדי. כל זה רחוק מן העתיד הכלכלי הבטוח שנראה היה שהחלום הציוני מציע לעם היהודי.

סקירה קצרה זו אישרה את הגישה העקרונית שנקט האינטרנציונל הרביעי לפני 60 שנה כלפי המצב בפלסטין. התנאים בישראל, בפלסטין ולמעשה במזרח התיכון כולו אינם שונים בשום צורה מהותית מהתחזיות של האינטרנציונל הרביעי.

הלקחים המרכזיים שעלינו ללמוד מהניסיון האסטרטגי הזה נוגעים לאחריות המכריעה של המרקסיסטים. המשימה שלנו היא לבנות מפלגות מהפכניות עצמאיות של מעמד הפועלים וחלקים של הוועד הבינלאומי של האינטרנציונל הרביעי, המבוססים על עמידה איתנה תיאורטית בלתי מתפשרת ואשר עומדים על אמירת האמת למעמד הפועלים.

סוכם

Loading