ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, הודיע אתמול (שני) כי הוא משעה באופן זמני את פעולת הכנסת, הפרלמנט הישראלי, על תוכניתו לבצע מה שמסתכם בהפיכה נגד מערכת המשפט במדינה, הזרוע היחיד של המדינה שהקואליציה הימנית-קיצונית שלו אינה שולטת בו.

נתניהו ביצע את הנסיגה הטקטית הזו אל מול הזרם הגדול ביותר של התנגדות עממית בהיסטוריה של ישראל. מדובר בהפגנות מסיביות שהתרחשו ביום ראשון ושהגיעו לשיאן בשביתה בקנה מידה מלא ביום שני על ידי חלקים נרחבים ממעמד הפועלים הישראלי. בין אלו שהושפעו היו שדות התעופה, השילוח, התחבורה, הייצור, השירותים, בתי הספר, מעונות היום, האוניברסיטאות וכמעט כל הפעילות הממשלתית. שגרירויות ישראל ברחבי העולם נסגרו, והקונסול הכללי של ישראל בניו יורק התפטר.

הגורם המיידי לפיצוץ הפוליטי הזה היה פיטורי גלנט מתפקידו כשר הביטחון על ידי נתניהו לאחר שגלנט ביקש ממנו לנטוש את התוכנית להרוס את עצמאותה של מערכת המשפט ביום שבת, משום שהסכסוך הפוליטי על תוכנית זו פיצל את צה'ל. גלנט, מנהיג בכיר במפלגת הליכוד של נתניהו, ציטט הצהרות של אלפי אנשי מילואים בהם נאמר שהם יסרבו לקריאות הרגילות שלהם כי הם לא רוצים לשרת תחת ממשלה שהורסת את הדמוקרטיה.

המשבר בצבא הוא רק ביטוי אחד של סכסוך שזעזע את ישראל עמוקות וגרם לפיצוץ המיתוס הבסיסי של הציונות - שישראל מייצגת את האחדות של כל היהודים נגד העולם. במקום זאת, ישראל שסועה בסכסוך חברתי, פוליטי ומעמדי עצום. כפי שנתניהו עצמו הודה, המדינה נמצאת על סף 'מלחמת אזרחים'.

מנהיגי תנועת המחאה ״המוצהרים״, רובם בכירים בממשלה הקודמת, שפינו את הדרך לנתניהו אחרי הבחירות בשנה שעברה, כמו בני גנץ ויאיר לפיד, הם בעצמם תומכים של המדינה הציונית ושל הדיכוי של העם הפלסטיני. כך גם מערכת המשפט שעליה הם מגנים. הם אינם מייצגים אלטרנטיבה 'מתקדמת'. הם מתנגדים לצעדים של נתניהו רק משום שהם חוששים שהוא יהרוס את הדמוקרטיה המזויפת של מדינת ישראל.

עם זאת, ההפגנות המסיביות הללו מראות כי מעורבים נושאים הרבה יותר עמוקים. ההבדלים החברתיים והמעמדיים הנמצאים בדיכוי מזה זמן רב מתפוצצים בשל הסכסוך הקיים באליטה השלטת, ומביאים את המוני האוכלוסייה הישראלית ומעל לכל את מעמד הפועלים אל הבמה הפוליטית. הדחייה או אפילו פתרון הסכסוך על בית המשפט העליון לא ידכאו את המשך התפתחותה של תנועה חברתית זו, המונעת על ידי אי-שוויון כלכלי עצום בתוך ישראל והשפעת המשבר הקפיטליסטי העולמי.

עם זאת, למרות קנה המידה העצום שלה, לתנועה ההמונית הזו יש חולשה שעלולה להיות קטלנית אם לא תטופל: עד כה היא לא לקחה בחשבון בשום צורה את מאבקו של העם הפלסטיני. בהפגנות ניתן היה לראות ים של דגלי ישראל, בלי ניסיון אחד לגייס תמיכה מערביי ישראל, שלא לדבר על האוכלוסייה הפלסטינית בשטחים הכבושים.

כדי שיהיה סיכוי כלשהו להצלחה, על הפועלים והנוער היהודי להשליך מעליהם את עיוורי האידיאולוגיה הציונית ולאמץ אסטרטגיה סוציאליסטית, המבוססת על איחוד מהפכני של עובדים יהודים וערבים במאבק משותף נגד הקפיטליזם.

קיים בסיס אובייקטיבי רב עוצמה לפיתוח תנועה כזו. במשך חודשים מתקיימות הפגנות גדולות בתל אביב, בירושלים ובערים אחרות, הפגנות ענקיות למדינה בגודל כמו של ישראל. עם זאת, אירועי סוף השבוע גרמו לעליית מדרגה. המוני אנשים יצאו לרחובות, וקהל המוערך בכ-100,000 חסם את הכביש הראשי העובר דרך תל אביב, ונלחם בניסיונות המשטרה לפנות אותו. אלפים הפגינו מול מעונו הרשמי של נתניהו בירושלים.

שביתות שהחלו ביום ראשון, יום עבודה רגיל בישראל, נעשו כה נפוצות עד שההסתדרות, פדרציית האיגודים הרשמית, שהיא מזה זמן רב זרוע ישירה של מדינת ישראל, נאלצה להכריז על שביתה כלל-ארצית. מעסיקים רבים הודיעו ביום שני על סגירת העסק שלהם, בשל עוצמתה של תנועת השביתה. כל הטיסות היוצאות מנמל התעופה הבינלאומי בן גוריון קורקעו, ושני נמלי הים הראשיים של המדינה, חיפה ואשדוד, נסגרו.

​​הצהרתו של נתניהו, שהודיעה על השעיה זמנית של פעילות הכנסת בנוגע להפיכה השיפוטית, הכירה בכוחה של האופוזיציה העממית. 'מתוך אחריות לאומית ורצון למנוע את הקרע בעם - אני משהה את החקיקה', אמר. 'כשיש אפשרות למנוע מלחמת אחים בהידברות, אני כראש הממשלה לוקח פסק זמן להידברות'.

בעוד שנתניהו הבטיח שיחות עם האופוזיציה, הוא ניהל משא ומתן עם הגורמים הפשיסטיים בקואליציית הימין הקיצוני שלו, משום שהם התנגדו בתחילה לכל נסיגה, אפילו טקטית, אל מול תנועת ההמונים. הסכמתם לקבל את הדחייה באה עם ויתור מבשר רעות: הממשלה תקים, תממן ותצייד משמר לאומי חדש, תחת סמכות משרד הפנים, שבראשו עומד איתמר בן-גביר, אחד ממנהיגי המתנחלים הפשיסטים בגדה המערבית הכבושה.

הזמן שבו תושעה ההפיכה השיפוטית ישמש את הפשיסטים ואת הממשלה להכנת הקרקע לשימוש השיטתי באלימות נגד התנגדות פוליטית מחודשת. מטרתם היא ליצור כוח מעין-צבאי, שבניגוד לצבא, עובר בדיקה פוליטית על מנת לכלול רק את הגזענים והציונים הדתיים האלימים ביותר, ומסיבה זו ניתן יהיה להשתמש בו ביתר קלות לדיכוי פנימי נגד מעמד הפועלים הישראלי ונגד הנוער.

בן גביר, השר האחרון בממשלה שנתן את אישורו להשעיה הזמנית של הצעת חוק 'הרפורמה' השיפוטית, התרברב בפני תומכיו בציוץ בטוויטר: 'הרפורמה תעבור. המשמר הלאומי יוקם. התקציב שדרשתי למשרד לביטחון לאומי יעבור במלואו. אף אחד לא יפחיד אותנו. אף אחד לא יצליח לשנות את הכרעת העם. חזרו אחרי: ד-מו-קר-טיה!'. התייחסותו האחרונה הייתה רמז לעגני לקריאות העיקריות של המפגינים נגד הממשלה.

יתר על כן, עכשיו שנתניהו קנה לעצמו מרחב נשימה, הוא עשוי לנצל את הזמן הזה כדי לפתוח בפרובוקציה צבאית נגד איראן, בניסיון ליצור 'אחדות' לאומית על בסיס התגברות הפעולות הצבאיות. בכך הוא ילך בעקבות הפטרונים האימפריאליסטיים שלו במערב אירופה ובארצות הברית, שעוררו את מלחמת הפרוקסי שלהם נגד רוסיה באוקראינה במידה רבה על מנת להסיט את המתיחות הפנימית הגוברת שלהם כלפי יריב זר.

נתניהו העלה את התוכנית להעמיד את בתי המשפט תחת שליטה ישירה של הממשלה והכנסת, לפחות בחלקה, כדי להציל את עורו. הוא כרגע מועמד לדין בשל שורה של אישומי שחיתות המבוססים היטב, ומסיבה זו בתי המשפט יכולים להכריז עליו כלא כשיר להישאר בתפקידו אם יורשע.

אבל המצב הרבה יותר מורכב מזה. מהותם האמיתית של הצעדים המשפטיים היא לחסל את כל המכשולים המשפטיים והמנהליים המהווים מכשול לדיקטטורה הבלתי מרוסנת של הציונות הדתית והמתנחלים הקיצוניים, שהם מיעוט באוכלוסייה היהודית אך שולטים יותר ויותר במערכת הפוליטית.

הפנייה לדיכוי אלים ודיקטטורה בישראל הינה חלק מתהליך עולמי. כפי שהוכח בחודשים האחרונים בצרפת ובסרי לנקה, הן במעצמות האימפריאליסטיות והן במדינות עניות ומדוכאות, המעמד השליט אינו רואה דרך לצאת מהמשבר החברתי והפוליטי של הקפיטליזם העולמי אלא באמצעות שיטות כאלו. מתגי הביטחון של הדמוקרטיה נשרפים, ושני המעמדות העיקריים בחברה המודרנית, הקפיטליסטים ומעמד הפועלים, מתמודדים זה עם זה במאבק פתוח.

אירועי החודשים האחרונים מסמנים את סיומה של תקופה ארוכה של תגובה פוליטית בישראל. מאבק המעמדות דוכא באופן שיטתי והאידיאולוגיה של הציונות משמשת להצדקת הכפיפות של מעמד הפועלים למדינת חיל המצב שהוקמה כדי לשמור על המשך הדיכוי של העם הפלסטיני. כעת הכוחות שגויסו כנגד הפלסטינים – ומעל לכל, כוחות המתנחלים הפשיסטיים – מופנים כנגד מעמד הפועלים והנוער היהודי.

ההתקפות הללו עוררו תנועה המונית שהביאה המוני ישראלים לרחובות, שבהם ההמונים החלו למדוד את כוחם נגד הימין הקיצוני. יחד עם זאת, הם העמידו את הפועלים והנוער היהודים מול ההכרח ההיסטורי של בדיקה מחודשת של יסודות המדיניות הציונית בהקשר הפוליטי.

ההצגה הציונית של ישראל כמדינה חסרת מעמדות, כזו שבה ניתן היה לאחד את כל העם היהודי תחת דגל אחד, שבה ימחקו השסעים החברתיים, הייתה תמיד שקר. הקמתה של מדינת ישראל נוצרה באמצעות נישול שיטתי של העם הפלסטיני וגירוש כפוי באמצעות אלימות וטרור. לאחר מכן באה סדרה של מלחמות שהתנהלו על מנת להרחיב את שטחה של ישראל ולבנות אותה כחוד חנית עוצמתי וחמוש גרעינית וזאת בכדי לשרת את האימפריאליזם האמריקאי במזרח התיכון.

בשנת 1948, האינטרנציונל הרביעי, התנועה הטרוצקיסטית העולמית, גינה את הקמתה של ישראל על בסיס זהות דתית כריאקציונית, ואמר שמדובר בטרגדיה הן לערבים והן ליהודים החיים בפלסטין. הוא הכריז:

האינטרנציונל הרביעי דוחה כאוטופי ריאקציוני את 'הפתרון הציוני' של השאלה היהודית. בנוסף הוצהר כי ויתור מוחלט על הציונות הוא תנאי הכרחי למיזוג מאבקי הפועלים היהודים עם המאבקים החברתיים, הלאומיים והמאבקים לשחרור של העמלים הערבים.

נקודת מבט זו של איחוד מעמד הפועלים במזרח התיכון – יהודים, ערבים, כורדים, טורקים, ארמנים ועמים אחרים – במאבק משותף נגד הקפיטליזם, מהדהדת היום בעוצמה רבה יותר מאי פעם. מדובר בבסיס היחיד למאבק מהפכני נגד דיקטטורה, דיכוי לאומי ומלחמה אימפריאליסטית.

אין זה אפשרי עבור עובדים וצעירים יהודים להגן על זכויותיהם הדמוקרטיות בתנאים שבהם האוכלוסייה הפלסטינית בישראל ובשטחים הכבושים נותרה תחת דיכוי צבאי אכזרי, תחת פורעי חוק ותחת אלימות של מתנחלים. לא יכולה להיות דיקטטורה צבאית בגדה המערבית ובעזה ובאותו זמן דמוקרטיה בתוך ישראל.

כל הקבוצות הדוחות את האפשרות לאחד את הפועלים הערבים והיהודים במאבק משותף מרוששות מבחינה פוליטית, ובסופו של דבר חולקות את הפרספקטיבה של הציונות, אם כי בצורה הפוכה, ומקבלות את מדינת ישראל כנצחית ובלתי ניתנת לשינוי ופוסלות את מעמד הפועלים היהודי.

זה כולל הן את הקבוצות הלאומיות הבורגניות בקרב הפלסטינים, כמו ארגון אש'ף המושחת והחמאס הפונדמנטליסטי האסלאמי, והן תנועות 'סולידריות' בינלאומיות כמו Boycott ו-BDS המאשימות למעשה את העובדים היהודים בפשעי המעמד השליט הציוני.

אנו חוזרים שוב על ניסוחו של האינטרנציונל הרביעי בשנת 1948: השקפתנו היא 'למיזוג מאבקי הפועלים היהודים עם המאבקים החברתיים, הלאומיים ומאבקי השחרור של העמלים הערבים'.

אירועי השבועות האחרונים הביאו לידי ביטוי את הרעיון שהפועלים היהודים בישראל שונים באופן כלשהו מאחיהם ואחיותיהם השייכים למעמד הפועלים ברחבי העולם, כולל הפועלים הערבים בפלסטין. הנושא המרכזי הוא להתגבר על ההנהגה הריאקציונית הציונית של תנועת המחאה ולהילחם על אחדות העובדים הערבים והיהודים במאבק משותף להגנה על מקומות עבודה, על רמת החיים ועל הזכויות הדמוקרטיות, כולל הזכויות הלאומיות של העם הפלסטיני. דבר זה יכול להיעשות רק על בסיס התוכנית והפרספקטיבה של הסוציאליזם הבינלאומי.