יום לאחר שראש הממשלה בנימין נתניהו הודיע כי הוא 'משהה' את תוכניותיו לשנות את מערכת המשפט בישראל כדי למנוע 'מלחמת אזרחים', ראשי האופוזיציה יאיר לפיד ובני גנץ נכנסו לשיחות עם ממשלתו. מדובר בזרוע היחידה של המדינה שקואליציית הימין הקיצוני שלו אינה שולטת בה.

בזמן שהתקשורת מציגה את לפיד, גנץ, שורה של גנרלים לשעבר, ראשי מודיעין וביטחון, ההסתדרות וראשי מגזר הטכנולוגיה בישראל כאלו שמובילים את התנועה נגד החקיקה הדיקטטורית של נתניהו, הם פועלים בנחישות כדי לבגוד בתנועה זו. מטרתם היא להסכים על כמה שינויים קוסמטיים בחקיקה המתוכננת שיפרקו את תנועת המחאה הגדולה ביותר בהיסטוריה של 75 השנים של ישראל ושיחזקו את שלטון האוליגרכים בישראל נגד העם.

מנהיגים אלה, שרבים מהם כיהנו בממשלות קודמות בראשות נתניהו, אינם מייצגים אלטרנטיבה מתקדמת. יש להם מעט הבדלי מדיניות בסיסיים איתו. מנהיגים אלו רואים עצמם מחויבים לפרויקט הציוני, העליונות היהודית ודיכוי הפלסטינים בתוך מערכת של שלטון אפרטהייד - יחד עם העשרת האליטה התאגידית של ישראל -  אך הם חוששים שצעדיו ישמידו את עלה התאנה הדמוקרטי של ישראל ויסכנו את יחסיה של ישראל עם ארצות הברית, יחסים החיוניים לביטחון הכלכלי והצבאי של המדינה. לשם כך, כוחות אלה יבלעו את סלידתם מנתניהו ויקימו ממשלת אחדות לאומית, ויעקרו את שותפיו הפשיסטיים.

במשך שלושה חודשים יצאו מאות אלפים לרחובות במחאה על תוכניותיו של נתניהו להעניק לקואליציה שלו המורכבת מפשיסטים, גזענים וקנאים דתיים, סמכויות דיקטטוריות, באמצעות סירוס מערכת המשפט.

לפי סקר שנערך לפני שנתניהו פיטר את שר הביטחון שלו יואב גלנט בגלל שקרא לו לנטוש את התוכניות שאיימו לערער את היציבות בצה'ל, רוב יהודי ישראל מתנגדים לתוכניות, כאשר 53% מגדירים את עצמם 'נגד הרפורמה'. כל סקרי דעת הקהל מראים כי הממשלה תאבד את הרוב שלה בכנסת אם יערכו בחירות חדשות.

עם ההכרזה על פיטוריו של גלנט ביום ראשון, בערך 600,000 איש יצאו למחות ושביתות המוניות פרצו, ובין היתר אוניברסיטאות, בתי ספר, מקומות העבודה ופעולות ממשלתיות נסגרו. בנוסף, טיסות קורקעו ונמלים נסגרו.

הסתדרות העובדים, המוקדשת להגנת המדינה היהודית, סירבה שוב ושוב להכריז על שביתה כללית בשל תוכניות הממשלה. היא עשתה זאת רק כאשר התברר שהעובדים החלו לפעול באופן עצמאי מהאיגודים. רק ברגע שנתניהו הודיע ביום שני בערב שהוא 'משהה' את החקיקה עד מאי, ביטל יו'ר ההסתדרות, ארנון בר-דוד, את השביתה.

עם זאת, נתניהו, לאחר שנקלע ללחץ עצום מצד נשיא ארה'ב ג'ו ביידן, ששלח כמה  גורמים רשמיים לתל אביב כדי להאיץ בו לעשות כמה ויתורים לתנועת האופוזיציה, נאלץ ״לקנות״ את שותפיו הקואליציוניים הפשיסטיים כדי להישאר בשלטון. בתמורה לעיכוב קצר, נתניהו התחייב להקים ולממן משמר לאומי חדש תחת שליטת השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, ראש מפלגת עוצמה יהודית ומנהיג המתנחלים הפשיסטים בגדה המערבית הכבושה. הכוח הצבאי למחצה יהיה רשאי לשאת נשק שישמש לא רק נגד האזרחים הפלסטינים של ישראל, אלא גם נגד עובדים ישראלים ובני נוער.

נתניהו התעקש שהוא לא נוטש את הרפורמה המשפטית ושאם לא תימצא פשרה עד הקיץ, הוא ימשיך עם זה בכל מקרה.

בנאום שנשא ביום שלישי אמר ביידן: ''כמו הרבה מתומכי ישראל, אני מודאג מאוד [מהרפורמה המשפטית]. אני מודאג שהם לא עושים את זה כמו שצריך, אי אפשר להמשיך כך באותה הדרך', ו'אני הבהרתי את זה'. הוא המשיך ואמר: ״אני מקווה שראש הממשלה יפעל בדרך שבה הוא ינסה להגיע לפשרה אמיתית. אבל את זה עוד אפשר לראות'.

נתניהו דחה את העתירה, והכריז כי 'ישראל היא מדינה עצמאית שמקבלת את החלטותיה על פי רצון אזרחיה ולא על סמך לחצים חיצוניים, כולל מחברינו הטובים ביותר'.

יום לאחר הכרזת נתניהו על 'ההפסקה', נפגשו משלחות השייכות ל'יש עתיד' של לפיד ו'המחנה הממלכתי' של גנץ עם נציגי מפלגת הליכוד של נתניהו לשיחות בראשות יצחק הרצוג, הנשיא הטקסי ברובו של ישראל. הדיונים שאורכם היה כ-90 דקות התנהלו ב'אווירה חיובית' תוך התמקדות במנגנוני המשא ומתן וכוונו למה שערוץ 12 תיאר כטיפוח אווירה ידידותית.

ביום רביעי נפגש הרצוג עם נציגי המפלגות הערביות בישראל, רע'ם וחד'ש-תע'ל ומפלגת העבודה. בעוד שמפלגת העבודה סירבה להשתתף ביום הקודם, היא הצהירה כי 'דווקא משום שהיא לא בוטחת בנתניהו', היא תשתתף במשא ומתן.

על פי הדיווחים, גלנט, בן שיחו האהוב על וושינגטון בממשלת נתניהו, מוכן להתנצל בפני נתניהו על נאומו בטלוויזיה בשבת, כאשר קרא להשעיית הרפורמה השיפוטית המתוכננת של הממשלה בשל התנגדות גוברת בקרב חיילי המילואים בצבא. בזמן שנתניהו עדיין צריך לשלוח לגלנט מכתב רשמי לפיטוריו מתפקידו, דחק בו גנץ להשאיר אותו בתפקידו למען ביטחון ישראל.

עם זאת, המפגינים נשבעו להמשיך במאבק ובהפגנות השבועיות עד שהממשלה תנטוש את תוכניותיה לרפורמה במערכת המשפט. חלקם התאספו מחוץ לשיחות שהתנהלו. תנועת 'הדגלים השחורים' אמרה כי: 'אין הידברות עם שקרן בן שקרן', ו'אנחנו לא מוכנים לדבר עם מחריבי הדמוקרטיה עד שהחקיקה הדיקטטורית תבוטל לחלוטין'.

שלושים וארבע קבוצות מחאה כתבו ללפיד וגנץ והפצירו בהם לסגת מהשיחות שלדבריהם היו 'הטעיה'. בנוסף, הם גינו את הסכמתם לקיים שיחות כ'מזעזעת ומקוממת'. נתניהו השתמש ב'הפסקה' כתחבולה כדי לפזר את תנועת המחאה המסיבית וכשהישיבה הבאה של הכנסת תחל במאי, הוא 'יחדש מיד' את 'חוקי הדיקטטורה' שלו. הם התעקשו: 'לא ניפול בפח הזה ונמשיך להילחם בכל כוחנו'.

בן גביר עודד את תומכיו, הידועים לשמצה בשל התקפותיהם על פלסטינים, להטריד ולהפחיד את מתנגדי הממשלה, מה שהוביל לשורה של תקריות אלימות. עיתון 'הארץ' דיווח שפעילי ימין חסמו כלי רכב תוך כדי שהם משפילים את הנהגים, קוראים להם 'שמאלנים' ועושים שימוש בהשמצות הומופוביות ולועגים לנהגים.

הן נתניהו והן מנהיגי תנועת המחאה פועלים לחיזוק המדינה הציונית. מסיבה זו ועל מנת להביס אותם, על העובדים והנוער הישראלי לבנות מנהיגות פוליטית עצמאית משלהם ולאמץ אסטרטגיה סוציאליסטית ושיטות פעולה המתמקדות במאבק המעמדי. עליהם לפנות לאזרחיה הפלסטינים של ישראל, לפלסטינים בשטחים הכבושים ולפועלים במדינות השכנות.

קיים בסיס אובייקטיבי רב עוצמה לתנועה כזו. בנוסף לתנועה ההמונית בישראל, מורים בגדה המערבית הכבושה שובתים מאז תחילת פברואר, ודורשים מהרשות הפלסטינית הנשלטת על ידי פת'ח ליישם הסכם שנחתם לפני 18 חודשים בו אושרו העלאת שכר, תשלום רטרואקטיבי, ובחירות לאיגוד. בעוד המורים השובתים מנסים להקים איגוד משלהם, ללא תלות בפתח, הרשות הפלסטינית מאיימת בפיטורים ובמעצרים המוניים. מוקדם יותר החודש הציבו כוחות הביטחון הפלסטינים נקודות בידוק ומחסומים בדרך לרמאללה, שם אמורה הייתה להתקיים עצרת מחאה.

בלבנון, היו שביתות חוזרות ונשנות ומחאות בשל המשבר הכלכלי וצניחת המטבע הלאומי שסחף כ-80% מהאוכלוסייה המונה 6.7 מיליון לתוך עוני. ביום חמישי צעדו שוב מאות מפגינים, בעיקר פנסיונרים צבאיים, לעבר הבנק המרכזי של ביירות בדרישה להגדלת הפנסיה. המצב בסוריה גרוע עוד יותר. מסיבה זו התקשורת הערבית בקושי דיווחה על הפגנות המוניות המאיימות על המערכת הפוליטית בישראל.

אין זה אפשרי עבור פועלים יהודים להגן על זכויותיהם הדמוקרטיות בעוד העובדים הפלסטינים חיים תחת דיקטטורה צבאית ותחת איום מתמיד של אלימות מתנחלים ופורעי חוק המתבצעת תחת חסותו של הצבא הישראלי. ההגנה על הזכויות הדמוקרטיות פירושה המאבק לאיחוד העובדים היהודים והערבים במאבק משותף להפלת המדינה הציונית והמשטרים הבורגניים הערבים ובאמצעות בניית מדינות סוציאליסטיות מאוחדות של המזרח התיכון.