קרן המטבע הבין-לאומית (IMF) דורשת מהחונטה הצבאית של מצרים לבצע התקפות גורפות על רמת החיים לפני שתשחרר את הנתח הבא של ההלוואה כדי לעמוד בדרישות הדורסניות של הגופים הבינלאומיים של מצרים.

החוב החיצוני של מצרים עלה לכ-163 מיליארד דולר השווים לכ-93% מהתמ'ג של המדינה. זאת לאחר הלוואה נוספת בסך של כ-13 מיליארד דולר מסעודיה ואיחוד האמירויות הערביות, והנפקה חדשה של איגרות חוב ממשלתיות בריבית גבוהה יותר - זאת רק כדי לכסות את הוצאות הממשלה הרגילות. כל זה קורה על רקע עלייה בערך הדולר האמריקאי ובמטבעות מרכזיים אחרים ביחס ללירה המצרית, כאשר כל הבנקים המרכזיים הגדולים העלו את הריבית. ככל שהחוב של מצרים עלה, הוצאות הממשלה הלכו על חובות ולא על בריאות, חינוך ורווחה.

​​מעמד הפועלים וההמונים הכפריים מתמודדים עם עוני, יחד עם עובדים מקצועיים מהמעמד הבינוני, כולל רופאים שעוזבים לאירופה בהמוניהם. יותר משליש מאוכלוסיית מצרים המונה כ-106 מיליון תושבים כבר חיים בעוני, בעוד שכ-30% נוספים מתנדנדים סביב קו העוני.

כלכלת מצרים הושפעה קשות מהמגיפה, שעצרה את תעשיית התיירות המהווה כ-12% מהתמ'ג, 15% מהמט'ח ו-10% מהעבודות, והובילה לחזרתם של עובדים מהמפרץ ולאובדן ההכנסות הכספיות שלהם, ולהגדלה בכמות מחוסרי העבודה.

המצב הקשה שאיתו מתמודדים העובדים הועצם עם פרוץ המלחמה של ארצות הברית-נאט'ו נגד רוסיה באוקראינה, שגרמה לעלייה בעלות היבוא החקלאי, במיוחד חיטה, תירס ושמני בישול שהגיעו בעיקר מרוסיה ואוקראינה. זה הוביל לזרימה של 20 מיליארד דולר של הון ספקולטיבי - יותר ממחצית מכל ״הכסף החם״ שהושקע במדינה - בחיפוש אחר ריבית גבוהה יותר.

קרן המטבע הבין-לאומית הסכימה בדצמבר האחרון להעניק למצרים הלוואה בסך 3 מיליארד דולר, הרביעית מאז שהנשיא עַבְּד אֶל-פַתָּאח סַעִיד הפיל את ממשלתו הנבחרת של הנשיא המזוהה עם האחים המוסלמים, מוחמד מורסי, בהפיכה צבאית שהתרחשה בשנת 2013. דבר זה הפך את מצרים למלווה השניה בגודלה של קרן המטבע הבין-לאומית אחרי ארגנטינה. עם זאת, זה לא מתקרב משום בחינה לפער המימון שמוערך בין 17 ל-70 מיליארד דולר.

ההלוואה הותנה גם בכך שמצרים הסכימה להציף את המטבע שלה, עד כה צמוד לדולר - מה שהותיר את הליש'ט לחסדיהם של ספקולנטים בינלאומיים, כמו גם הפרטת נכסי מדינה וצמצום ההוצאה הציבורית, כולל קיצוץ התמיכה הכספית למוצרי משק בית בסיסיים. באופן מכריע, קרן המטבע הבין-לאומית העבירה את התשלומים הזעומים שלה לבדיקה, כאשר הראשונה שתוכננה לחודש שעבר כבר נדחתה, כדי לקבל גישה ל-354 מיליון הדולר הבאים.

הלירה המצרית צנחה למחצית מערכה בשנה האחרונה, כאשר שיעור השוק השחור שבו רבים תלויים נמוך עוד יותר. כל זה לא מספיק טוב עבור קרן המטבע הבין-לאומית, למרות שהפיחות העלה את האינפלציה ל-34% במרץ ואת אינפלציית המזון ל-62% בהשוואה ל-26% באפריל 2022, לפי הבנק העולמי.

מטבע החוץ כמעט והתייבש למרות שהבנק המרכזי העלה את הריבית ל-19%. מחסור במטבע חוץ פירושו שסחורות נערמות בנמלי מצרים, כשספינות ממתינות לפריקה. יבואנים אינם מצליחים לשחרר את סחורתם מהמכס משום שאין להם גישה למטבע חוץ בשל ההקצאות המופחתות ליבואנים לא ממשלתיים, המחסור בדולרים ובגלל הידלדלות יתרות הבנק המרכזי.

הממשלה התחייבה גם לצאת לחלוטין מ-79 מגזרים עסקיים ולצאת באופן חלקי מ-45 נוספים בתוך שלוש שנים, תוך הגדלת ההשקעה הפרטית מ-30% ל-65%. היא עשתה זאת כדי להבטיח 14 מיליארד דולר נוספים ממקורות בינלאומיים אחרים. בנוסף, הממשלה הודיעה כי היא מתכננת להפריט 32 חברות ממשלתיות, כולל אלה שבבעלות הצבא עד 2024. הצבא מחזיק או שולט בכ-40% מהכלכלה מחוץ לתקציב המדינה הרשמי. הבטחות כאלה, המופרות שוב ושוב, נושאות משקל מועט. לפני מספר שבועות השעתה מצרים את מכירת נתח המניות בטלקום מצרים שבשליטת המדינה, תוך ציון 'תנאי השוק', מה שהופך את זה לכמעט בטוח שהיא לא תצליח להעלות את היעד של 2.5 מיליארד דולר בכספי הפרטה לפער המימון של 5 מיליארד דולר עד יוני.

בעוד שאיחוד האמירויות, קטר וסעודיה הבטיחו לפחות 22 מיליארד דולר כדי לחזק את הכספים של א-סיסי, בעיקר באמצעות השקעות, עסקאות מעטות נחתמו עקב חוסר הרצון של קהיר למכור יותר ממניות מיעוט או לחשוף את השווי האמיתי של הנכסים.

מצרים קיבלה כ-92 מיליארד דולר ממדינות המפרץ בעשור האחרון. אולם, בשנים האחרונות חלה ירידה חדה בהיקף הסיוע, כאשר סעודיה מצביעה על כך שהיא כבר לא תיתן סיוע ללא תנאי, שכן היא רואה את הרווחים, האינטרסים וההשפעה שלה ומבקשת להפוך את הממלכה לפחות תלויה בנפט. היא מתחה ביקורת על מדיניותו של א-סיסי, על מיזמי ענק, כולל ההון המנהלי החדש מחוץ לקהיר, ועל תפקידו של הצבא בכלכלה. מוקדם יותר החודש, א-סיסי נאלץ ללכת כפושט יד לריאד כדי לפגוש את יורש העצר מוחמד בן סלמאן, השליט דה פקטו של המדינה.

המשבר הכלכלי במצרים משתקף בכל רחבי אפריקה, ומשפיע על אנגולה, צ'אד, אתיופיה, גבון, גאנה, קניה, מאלי, ניגריה, זמביה ומקומות אחרים. בנוסף, המשבר מעורר אזהרות של אנליסטים וצוותי חשיבה על הסבירות של תסיסה חברתית וסכסוכים אזרחיים. כל זה קורה  כאשר בתוך קרן אפריקה, במיוחד בחלקים מאתיופיה וסומליה, חווים כמה מהתנאים היבשים ביותר שתועדו מאז שנת 1981, כאשר תוכנית המזון העולמית מזהירה מפני רעב ואנשים גוססים 'ברמות שלא ראינו בהיסטוריה המודרנית'.

על פי דו'ח של תוכנית הפיתוח של האו'ם, 24 מתוך 54 המדינות בעלות ההכנסה הנמוכה ביותר שנמצאות בסיכון גבוה למצוקת חוב נמצאות באפריקה, עם מספר שיא על סף אי פירעון עקב אינפלציה מסתחררת, העלאות ריבית על ידי הפדרל ריזרב בארה'ב ועוד בנקים מרכזיים עיקריים אחרים ועליית ערך הדולר האמריקאי.

זמביה הייתה המדינה האפריקאית הראשונה שפירסמה את החוב הזר שלה, המוערך ב-17 מיליארד דולר, במהלך המגיפה ב-2020. הקוואצ'ה ירד השנה ביותר מ-10% מול הדולר האמריקאי, והנושים הראשיים שלו, המלווים הפרטיים במדינות המתקדמות, סירבו לארגן מחדש את החוב של זמביה.

גאנה עומדת בפני משבר כלכלי הולך וגובר, כאשר ה-cedi ירד ב-55% בין ינואר לאוקטובר אשתקד, מה שהעלה באופן דרמטי את מחיר כל היבוא שלה על רקע רווחים משתוללים של תאגידי המזון והאנרגיה העולמיים הענקיים. תשלומי החוב לוקחים יותר מ-40 אחוז מהכנסות הממשלה. בינואר, גאנה השעתה את התשלומים על רוב החוב החיצוני שלה, והפכה למדינה האפריקאית השלישית שנקלעה לחדלות פירעון מאז תחילת המגיפה, למרות הסכמה על הלוואה של 3 מיליארד דולר עם קרן המטבע הבין-לאומית.

כמו מצרים, גם למלאווי יש מחסור ביתרות מטבע חוץ וכן גירעון תקציבי של 1.32 טריליון קוואצ'ה (1.30 מיליארד דולר) - שווה ערך ל-8.7% מהתמ'ג. המדינה בעלת החובות הגבוהים מבקשת לארגן מחדש את החוב שלה כדי לקבל כסף נוסף של קרן המטבע הבין-לאומית, בנוסף על מה שהוסכם בנובמבר.

בעוד הבנקים המרכזיים במדינות המפותחות מעלים את הריבית כדי להאט את הכלכלה, לגרום למיתון ולהגדיל את האבטלה כחלק מהתקפותיהם על מעמד העובדים, הדבר יחמיר את התנאים הבלתי נסבלים לעובדים ולהמוני מדוכאים במדינות עניות יותר, המהוות את רוב אוכלוסיית העולם.

דבר זה מציב את הצורך במאבק מאוחד של מעמד הפועלים כנגד כל מערכת הרווח. המאבק מקבל הן את אלה בכלכלות המפותחות והפחות מפותחות כאחד, במאבק לארגון מחדש סוציאליסטי של החברה.  פיתוח תוכנית סוציאליסטית בינלאומית יעמוד במרכז הוועדה הבינלאומית של האינטרנציונל הרביעי לכבוד האחד במאי.