הפעולות הפרובוקטיביות והפליליות של כוחות הביטחון מביאות את הסכסוך הישראלי/פלסטיני לשיא, כאשר אנליסטים חוזים אינתיפאדה פלסטינית חדשה, או התקוממות.

בימים האחרונים הרגו כוחות הביטחון לפחות ארבעה פלסטינים שלטענתם הרגו אזרחים ישראלים, מבלי לנסות אפילו לעצור אותם, להאשים אותם באופן רשמי ולהעמידם לדין.

ההוצאות להורג השגרתיות האלה, שבוצעו במהלך פשיטות המוניות, שמטילות אימה על האוכלוסייה המקומית, מותירות את כל הנורמות של צדק בורגני, כולל חפים מפשע עד שהוכח שהם אשמים. הן נתמכות על ידי הקואליציה הימנית-קיצונית של ראש הממשלה בנימין נתניהו, כל הפלגים של האליטה הפוליטית הציונית – חילונית ודתית – ומערכת המשפט של ישראל, כולל בית המשפט העליון.

ביום חמישי בבוקר כ-200 חיילים פשטו, כולל יחידות מסתערבים, על העיר העתיקה של שכם, בצפון הגדה המערבית. הם ירו והרגו את מואט מסרי, איברהים ג'בר וחסן קטני ופצעו ארבעה נוספים. השלושה היו חברי גדודי עז א-דין אל-קסאם, הזרוע הצבאית של חמאס, הארגון המזוהה עם האחים המוסלמים, השולט על המובלעת הנצורה של עזה. זו הייתה רק אחת מפשיטות החיסול היומיומיות של ישראל בגדה המערבית.

דובר צבאי טען כי שניים מהגברים ביצעו את פיגוע הירי בבקעת הירדן ב-7 באפריל, בו נהרגה אישה ישראלית-בריטית ושתיים מבנותיה שהתגוררו בהתנחלות סמוכה - אחת מכ-200 התנחלויות שנבנו על אדמה פלסטינית בניגוד לחוק הבינלאומי, אך שתקו לגבי השלישי והשניים שנפצעו. גדודי עז א-דין אל-קסאם אמרו כי הירי בשלושת הנשים היה כתגובה לתקיפות הישראליות על מתפללים במסגד אל-אקצא במזרח ירושלים הכבושה במהלך חודש הרמדאן.

על פי אגודת הסהר האדום הפלסטיני, כ-166 בני אדם נפצעו במהלך הפשיטה ביום רביעי, בעיקר משאיפת גז מדמיע, וארבעה בני אדם נפגעו מאש חיה. עוצמת הפשיטה והעימותים הקשים עם הלוחמים הפלסטינים אילצו את בתי הספר להשעות את הלימודים.

כמו כן, ביום רביעי שיגרה ישראל טילים על עזה, הרגה את השיל מובארק בן ה-58 ופצעה חמישה אחרים בעיר עזה, תוך שהיא מגנה את הטענה של תל אביב כי 16 המטרות היו אתרים צבאיים של המיליציות. הירי בוצע בעקבות ירי רקטות מעזה שפצע שלושה אזרחים זרים בעיר שדרות שבדרום הרצועה. הטילים של עזה הגיעו בתגובה למותו של אסיר פלסטיני בן 44, ח'דר עדנאן, שהיה בשביתת רעב במשך 86 ימים במחאה על מעצרו בכלא הישראלי.

עדנאן, מהכפר עראבה ליד ג'נין, היה ידוע בהתרסה נגד הרשויות הישראליות, לאחר שבילה כשמונה שנים במעצר, בעיקר ללא כתב אישום או משפט. הוא שב לשביתות רעב שש פעמים כדי להשיג את שחרורו - 25 ימים ב-2004, 66 ימים ב-2011 ו-2012, 55 ימים ב-2015, 58 ימים ב-2018 ו-25 ימים ב-2021.

צווי מעצר כאלה ללא כתב אישום או משפט, שהונפקו בדרך כלל לתקופות של שישה חודשים, יכולים להתחדש ללא הגבלת זמן, בעוד עורכי דין אינם רשאים לראות את הראיות נגדם. מספר הפלסטינים המוחזקים כיום ללא כתב אישום או משפט זינק ליותר מ-1,000. מדובר במספר הגבוה ביותר מאז האינתיפאדה השנייה, לפי נתוני ארגון 'המוקד להגנת הפרט'.

הפעם, בית המשפט הצבאי האשים את עדנאן ב'עבירות הקשורות לטרור' והאשים אותו בהיותו חבר בכיר בארגון שנמצא מחוץ לחוק, הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני. למרות שיעור הרשעה של קרוב ל-100% בקרב פלסטינים בבתי המשפט הצבאיים בישראל, עדנאן לא עמד לדין.

הוא מת לאחר שנמנע ממנו טיפול רפואי או ביקורים ממשפחתו, בעוד שבית משפט לערעורים צבאי סירב לשחרורו ימים ספורים לפני מותו. רשויות הכלא טענו כי הוא סירב לקבל טיפול רפואי.

מותו של עדנאן עורר זעם נרחב בגדה המערבית, כאשר כמה ערים ועיירות הכריזו על שביתות כלליות. הוא הפלסטיני הראשון שמת במהלך שביתת רעב מזה כמעט 40 שנה, מה שהביא ל-237 אסירים פלסטינים שמתו במעצר ישראלי מאז 1967.

ישראל סירבה עד כה למסור את גופתו למשפחתו לקבורה – יחד עם גופותיהם של מאות פלסטינים שמתו בכלא או נהרגו בתקריות ביטחוניות, מדיניות שעברה על ידי בג'ץ ב-2019.

בחודש שעבר סיפקו אל-חק ואדאמיר, שני ארגוני זכויות אדם פלסטינים מובילים, ראיות לדווח המיוחד של מועצת זכויות האדם של האו'ם על היחס המענה, האכזרי והמשפיל של ישראל לאסירים פלסטינים ועל המאמצים להסתיר פשעים אלה. לדבריהם, אנשי הצוות הרפואי בבתי הכלא הישראליים מאפשרים לחקור עצירים פלסטינים, תוך התעלמות מראיות העינויים על גופם. הם הדגישו את 'המגבלות על הטיפול הרפואי' של ממשלת ישראל שגרמו למותם של אסירים לאורך השנים.

השר לביטחון לאומי הפשיסטי של ישראל, איתמר בן גביר, הגביר את היחס האכזרי לאסירים פלסטינים. הוא הגביל את הזמן שבו הם יכולים להשתמש במקלחות, קבע שהם יקבלו לחם מעופש וקפוא, הגביר את הפשיטות והחיפושים בתאים והגדיל את השימוש בבידוד. בימים אלה עובר חוק בפרלמנט שיאפשר הוצאה להורג של פלסטינים שהרגו ישראלים.

ביום חמישי, באירוע נפרד, חיילים ירו למוות בצעירה, אימאן זיאד עודה, בת ה-26, שטענו כי דקרה חייל, שנפצע באורח קל באירוע, בעיירה חווארה, ליד שכם. בחודש פברואר, חווארה הייתה זירה של מסע פוגרום של מאות מתנחלים ישראלים לאחר ששני ישראלים נורו למוות בעת שנסעו ברחבי העיר.

לא רק הצבא והמשטרה פועלים כשופטים ומוציאים להורג. גם אזרחים ישראלים החיים בהתנחלויות בגדה המערבית הכבושה עושים זאת – ועם פטור מעונש. משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים תיעד לפחות כ-2,955 תקיפות של מתנחלים, שבהן נהרגו לפחות 22 פלסטינים ולפחות 1,258 בני אדם נוספים נפצעו. כל זה התרחש בין השנים 2010 ל-2019, כאשר רק שבעה אחוזים מהתקפות המתנחלים הובילו לאישומים פליליים ורק 3 אחוזים מהחקירות הובילו להרשעה, על פי דברי יש דין, ארגון זכויות אדם ישראלי.

בארבעת החודשים הראשונים של השנה הרג צה'ל לפחות 102 פלסטינים, מתוכם 20 ילדים, בעוד שמתנחלים הרגו חמישה פלסטינים. לפחות 19 ישראלים, אוקראיני אחד ואיטלקי אחד נהרגו באותה תקופה.

שום דבר מזה לא מספיק למנהיגים הפשיסטיים בישראל. יושב ראש מפלגת עוצמה יהודית, בן גביר, הגדיר את תגובת הצבא כ'חלשה' והורה לפלג הימין הקיצוני שלו, עוצמה יהודית, להחרים את קולות הכנסת ביום רביעי במחאה על 'התגובה החלשה בעזה'. מנהיגי ימין אחרים מתחו ביקורת על הממשלה ואמרו: 'אנחנו נשלם על מדיניות חלשה'.

נתניהו הדהד את הרגשות הללו, שיבח את הצבא על 'סגירת החשבון' בשכם והבהיר כי המטרה היא לא לעצור את הפלסטינים אלא להרוג אותם. 'המסר שלנו לאלה שפגעו בנו, ולמי שמנסים לפגוע בנו, יקח יום, שבוע או חודש - היו בטוחים שנבוא אתכם חשבון', אמר. 'אין זה משנה היכן תנסו להסתתר - נמצא אתכם. מי שפוגע בנו - דמו בראשו'.

יו'ר מפלגת 'המחנה הממלכתי', בני גנץ, גינה את נתניהו על מנהיגותו החלשה, תוך התרברבות על 'ממשלת השינוי' הקודמת, כאשר עמד בראש משרד הביטחון ביחס לפלסטינים ועזה. דבריו מדגישים כי למנהיגי המחאות החברתיות המתנגדות להפיכה המשפטית של נתניהו אין שום הבדלים מהותיים עם ממשלת הימין הקיצוני בישראל.

הפלסטינים בישראל ובשטחים הכבושים עדיין נתונים תחת דיכוי צבאי אכזרי, פורעי חוק ואלימות מתנחלים – כולם נתמכים על ידי בית המשפט העליון של ישראל. לא ניתן להגן על הזכויות הדמוקרטיות של יהודים ישראלים במקביל להגנה על הדיקטטורה הצבאית בגדה המערבית ובעזה.

המשימה העיקרית היא להתגבר על ההנהגה הריאקציונית הציונית של תנועת המחאה ולהילחם כדי לאחד עובדים ערבים ויהודים כאחד במאבק משותף להגנה על מקומות עבודה, על רמת החיים ועל הזכויות הדמוקרטיות, כולל הזכויות הלאומיות של העם הפלסטיני. זה יכול להיעשות רק על בסיס התוכנית והפרספקטיבה של הסוציאליזם הבינלאומי.